מכתב לרמטכ"ל

לאחרונה שמתי לב שכל פעם שמופיעה בדיווחי החדשות ידיעה על הרג פלשתינים בידי צה"ל אני מוצאת את עצמי מפקפקת בפרטיה. ההרוג היה פעיל ג'יהאד איסלאמי? אולי. צה"ל פתח באש לעבר מפגינים שסיכנו את החיילים? אולי. במהלך מעצר מבוקש נהרגו שלושה פלשתינים? אולי. אולי למחרת יסתבר שאחד מהם היה בן 10? אולי. מי באמת עוקב?
אני לא יכולה לשים את האצבע על נקודת הזמן שבה החלה להתגנב ללבי תחושת אי נחת ביחס להנחה שפעולות צה"ל הן הרע ההכרחי בלבד ושאני מקבלת דיווח אמין על אודותיהם. זה היה כנראה תהליך ארוך. פעולת חיל אויר בנוסיראת שבה האלוף חלוץ, מפקד חיל האויר הסביר שכאשר הטיל נורה לא היו עוברי אורח במקום אך באורח פלא מספר שניות לאחר מכן כשהטיל הגיע ליעדו כבר התקהלו שם כעשרים איש, לבטח היתה נקודת ציון משמעותית על הגרף המתדרדר לאיטו.
.
ואז בא הירי ביום שישי האחרון אל עבר גיל נעמתי, המפגין האנרכיסטי נגד גדר ההפרדה.
אקטיביסטים ברחבי העולם, ולא משנה מה המטרה שלשמה הם נאבקים, יודעים שלפעילות תמיד צריך לקחת מצלמת וידאו. מצלמת הוידאו מגנה עליהם, היא משמשת ראיה כנגד כל מי שינסה לפגוע בהם באורח בלתי חוקי. גם הפעילים נגד הגדר לקחו מצלמה וכך ראיתי איך הם מטפסים על הגדר, חייל שעומד מולם נשכב על הארץ למרגלות הג'יפ שלו ויורה לעברם.
יש לשער שאם היו פלשטינאים היה נגמר הדיווח על המקרה בכך שצה"ל פצע קשה מפגין פלשתינאי שאיים על חיי החיילים. הרי הפלשתינאים, זוהי הנחה מובנית – הם נגדנו. וגם פעילי שלום זרים, אנטישמים ימח שמם, גם בהם הפגיעה כנראה מוצדקת. אבל פעיל שלום ישראלי? אחד כזה שבידו הוכחה כל כך ברורה שלא איים על חייו של איש (אלא אם כן רב כלשהו יפסוק דין מוסר על מי שמשחית חוט תייל)? ועוד אייטם שערוצי החדשות שלנו לא יתעלמו ממנו בנימוס כדרכם אלא להפך, יהפכו אותו לחגיגה?
כל אלה הופכים את החשד הקל, את התחושה העמומה, למשבר אמון מגובש.

שהרי הירי לעבר גיל נעמתי התאפשר רק בגלל שחיילינו אינם מתבקשים לתת דין וחשבון כשהם פוגעים בפלשתינים באופן בלתי מוצדק ובלתי חוקי, ולכן לא חושבים פעמיים לפני שהם פוגעים בישראלי. 'לא ידעתי שהם ישראלים' יאמר החייל ויאמר המ"מ ויאמר המ"פ ומפקד הגזרה ומפקד החטיבה ויכשירו בכך בעיני עצמם את מעשיהם הבלתי חוקיים לאורך השנים.
צה"ל שותק ואנחנו שותקים כשמדובר בירי אל אזרחים פלשתינים, שתקנו גם כשדובר בערביי ישראל המפגינים – אם ירו עליהם סימן שהם עשו משהו לא בסדר – אמרנו לעצמנו. עכשיו זה מגיע אלינו ואם למישהו בעיו"ש יש ספק שזה יגיע אליו כדאי שיתעורר מהר. הרי זוהי הטרגדיה הישראלית כולה, חרבנו היא חרב מתהפכת ואנו צועדים במדרון חלקלק. הירי לעברו של גיל נעמתי מעמיד בסימן שאלה כל ירי של צה"ל על אזרחים. ובנקודה מדודרדת זו של יחסינו, חובת ההוכחה היא על הצבא.
וכך, כמו שמביטים בתמונה מטושטשת שבאחת הופכת חדה, מקרה גיל נעמתי הבהיר לי שאכן אני איני מאמינה יותר בכך שאני יודעת מה צה"ל עושה. וגרוע מזה, אני איני בטוחה יותר שאת כל מה שצה"ל עושה מנחה קוד ברור של מצפון ומוסר.
.
קשה לי לכתוב את הדברים האלו אולי משום שפעם הרגשתי אחרת. אני לא יכולה להשתחרר מהתחושה שבתוך הכאוס הזה גם אני יכולתי להיות קורבן של ירי כזה אם אתקרב לגדר או למחסום או סתם אעמוד על אחת מזכויותי בחברה דמוקרטית. נדמה לי, מעברי המפואר כקלדנית בצה"ל שפעם הדברים היו שונים. או שמא?
תסלח לי על כך שאיני טורחת לצרף למכתבי עוד שבע או שלוש עשרה או שלושים ואחת קלדניות במיל' כנהוג. צה"ל יכול כנראה להמשיך לבצע את המשימות האלו בלעדינו. או שמא?

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דני  On דצמבר 29, 2003 at 12:07 pm

    בדיווח הראשון של צה"ל נאמר שהפצוע היה "רעול פנים" והיה "ראש המסיתים". אחר כך התברר שלא זה ולא זה. מכיוון שאני, אולי, מבוגר ממך בכמה שנים, אני עוד זוכר היטב את הודעות דובר צה"ל בשנות השבעים המאוחרות. מול מפגינים פלסטינים, צה"ל "ירה באוויר". כתוצאה מהירי נהרגו המפגינים. אי אז נפוצו הבדיחות המקאבריות על כך שהפלסטינים למדו לעוף. כנראה שהודעות דובר צה"ל הן כסת"ח, וכנראה שהדבר הזה לא התחיל רק בשלוש השנים האחרונות.

  • נמרוד ברנע  On דצמבר 29, 2003 at 4:45 pm

    גם במלחמת לבנון (סברה ושתילה), גם באינתיפדה הראשונה ("לשבור ידיים ורגליים"), למען האמת – מאז שהתחיל הכיבוש כבר התחלנו להשחית את המוסר הקולקטיבי.
    יהיה זכרו ברוך.

  • מורן  On דצמבר 29, 2003 at 4:50 pm

    תודה רוני על הרשימה (וגם לגדי).
    ערך האמת כל כך נשחק כאן, והאדישות בנסיקה.
    אפשר רק לקוות (לשווא, אני חוששת) שלהפגנה הבאה יגיעו המונים.

  • עומרון  On דצמבר 29, 2003 at 4:57 pm

    דובר צה"ל אינו עיתונאי ואינו מבקר צה"ל. תפקידו להציג את צה"ל בצורה הטובה ביותר. אם צריך לשקר – אין סיבה שלא, ובלבד שלא להיתפס (או כפי שמלמדים צוערי טייס בשלב הראשון: אמינות זה לא להיתפס). המטרה: דימוי טוב לצה"ל. האמצעים: במלחמה, כמו במלחמה…

  • מורן  On דצמבר 29, 2003 at 4:59 pm

    בשבת – 10 בינואר 2004 – ניסע לח'רבת ג'בארה ונעזור לתושבים לשקם את החקלאות – פרנסתם העיקרית – שנפגעה בגלל הגדר והגבלות התנועה שהטיל עליהם הצבא. הודעה מסודרת תבוא בהמשך – http://www.taayush.org

  • ארתור דנט  On דצמבר 29, 2003 at 6:15 pm

    להפגנה בשבת, ז"א. בעצם אנחנו די בטוחים שיגיעו רק החשודים הרגילים, דהיינו שלושים שטופי המוח הקבועים. בעצם עשרים ותשעה – ההוא שניסה לטפס על הגדר בשבת הקודמת עוד מאושפז. אבל במקומו נוכל להמליץ לכם על ג'ו. הוא בטח ישמח. ואם, רחמנא לצלן, הוא יחטוף קצת גז מדמיע או איזה כדור גומי תועה, אז אנחנו מבטיחים לעשות את עצמנו אבלים וחפויי ראש לפחות למשך 30 שניות !

  • רוני  On דצמבר 29, 2003 at 9:36 pm

    ארתור,
    אנו שמחים שאתם נהנים לקרוא את אתר רשימות ולכתוב כאן פרובוקציות שנונות. גם לזה המדיום נועד.

    אבל לשמוח כשמישהו אחר נפגע? לא הגזמתם קצת ביציע הימני?

  • גלעד  On דצמבר 29, 2003 at 11:37 pm

    ולכן…

    הפתרון אליו מובילים אותנו חברינו מהימין השולט כבר כמה עשורים הוא פתרון פשוט. מדינה אחת לשני עמים. כמובן עם נישול של העשירונים התחתונים מהעוגה (ערבים ויהודים). תהליך שבסופו של דבר יחזיר את היהודים למקומם הטבעי בהיסטוריה – מיעוט קטן ונרדף במדינה. אבל מיעוט עשיר.

    תודה לשרון ולמופז על דרכם היעילה להקמת מדינת אפרטהייד.

  • ליאור  On דצמבר 30, 2003 at 2:35 am

    מכתב הטייסים, מכתב השמיניסטים, מכתב סיירת מטכ"ל. למכתב הקלדניות אני בטוח שהם לא ציפו.

    צבא זה לא אירגון צדקה. צבא עושה דברים רעים, והמשימה להציג אותם אחרת היא לא פשוטה. בכדי לעמוד במשימה הוא חייב לשנות את האמת.

    כששרתתי בלבנון, היו יוצאים מדי פעם מיזמים שונים להשחתת הכפרים הלבנוניים (ענבי זעם, דין וחשבון, וכו'). כמה ימים לפני, היה מודיע צה"ל ללבנונים לעזוב את בתיהם, ואז היה מתחיל להשמיד בתים באופן אקראי.
    ההודעה לתקשורת היתה משהו כמו "בפעולה צבאית ירה צה"ל ארטילריה לעבר מטרות מחבלים". מה זה מטרות מחבלים? מישהו יודע? למחבלים יש כתובת בכפרים ברצועת הבטחון? שטויות. אבל זה בכל זאת נשמע יותר טוב מאשר ההודעה הבאה: "צה"ל השמיד בתי אזרחים לבנונים שנבחרו באופן אקראי בכדי להפעיל לחץ על ממשלת לבנון".

    התפקיד של דובר צבא זה לא לומר את האמת. אני בטוח שאין אף צבא בעולם שעושה זאת. בכלל, דובר צבא דובר אמת זו לדעתי המצאה יותר נוראה מאשר בבל פיש.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: